דלקות גרון וביטוי אישי

לאחרונה הגיעו אלי לקליניקה נשים עם דלקות גרון חוזרות ונשנות.

במפגש שלי איתן, מצאתי מכנה משותף - לכולן היה קושי לבטא את הרגשות והרצונות שלהן, לא בעת הטיפול מולי, כי אם ברגע הנכון מול האדם הנכון.

זה לא שהן היו שתקניות או ביישניות, חלקן אף עובדות במשרות ניהול בכירות.

אך כשזה מגיע לרגשות שלהן, לרצונות האישיים של עצמן - שם הן נתקלו בחומה. ולא, לא היתה זו חומה חיצונית, כפי שסיפרו לעצמן, שלאחרים אין פנאי או רצון להקשיב להן אלא חומה פנימית של חוויות ורגשות, כי גם כשהעזו לבטא את עצמן, הן הרגישו אשמה גדולה, אשמה שגדלה מפעם לפעם וגרמה להן להתבטא עוד פחות מפעם לפעם.

במהלך השיחה בינינו, התגלה כי כולן חוו ילדות שבה אסור היה לדבר ועוד יותר אסור היה - לבכות.

כי כשבכית, השתיקו אותך וככל שהשתיקו אותך כך למדת יותר ויותר שזה לא לגיטימי.

יכול להיות שאת חושבת כרגע, שבבית שלך לא צעקו עליך וגם לא הכו אותך- ושזה בכלל לא נוגע בך.

אבל האמת, מה שגיליתי בשיחות עימן הפתיע אפילו אותי,

ברוב המקרים ההשתקה לא נעשתה ע"י מכה או עונש, כי אם ע"י אם שאוחזת בילדה הקטנה ולוחשת לה ששש... כשזו בוכה, או נותנת ממתק כשכואב ועצוב או אפילו מוצץ להפסיק את הבכי.

הבכי זו הדרך של התינוק, הפעוט והילד הרך - לבטא את הרגשות שלו, את הצרכים שלו - רעב, קור, כאב, עצב, בדידות ועוד, זו הדרך שלו לשחרר החוצה מהגוף את אנרגיית הכאב.

אך עם ה"השתקה" הילדה למדה כי זה לא לגיטימי לבכות, צריך לעצור את הבכי בכל מחיר, והרי כשהרגש מודחק ואיננו - גם הבכי עוצר.

הדפוס הזה אינו נעלם בילדות, הוא אולי מחליף מעט את צורתו, אך מגיע איתנו אל הבגרות, אם תביטו סביב אל הקולקטיב האנושי, תראו כי הרבה מאוד אנשים מתקשים לבטא את הרגש הכנה שלהם - בפני אחרים ואפילו בפני עצמם.

ראיתי מולי נשים בוגרות, שברגע האמת, הרגישו שוב כמו אותה ילדה קטנה, זו שלמדה שזה לא לגיטימי "לדבר" - מפחדת שאם תעשה זאת, יעזבו אותה, ידחו אותה, יסרבו לחבק אותה.

אז בטיפול חזרנו אל אותו הרגע בילדות, נגענו בילדה הקטנה, ברגשות, במחשבות ובאמונות שלה. איפשרנו לה לחוש אהבה שאין לה תנאים.

לימדנו אותה שזה לגיטימי לדבר, לרצות, להביע - כל רגש. כן ! כל רגש.

שחררנו אשמה מהילדות, על שאבא עזב את הבית, או על אמא שהרגישה חסרת אונים מול הבכי של התינוקת ואולי לרגעים השאירה אותה לבד.

וברגע ההוא, של ריפוי רגשי עמוק, כשהאשמה התמוססה לה, גם המחלה השתחררה מהגוף ולא היתה לה אחיזה עוד.

האם גם את מרגישה משותקת דווקא ברגעים שהכי היית רוצה לדבר מהלב? האם את מוצאת את עצמך מתחרטת על שאמרת.. או שלא אמרת?

אני מזמינה גם אותך לפגישה איתי - פרונטלית או טלפונית לטיפול בתטא הילינג.

אני כאן בשבילכם, ברונית